<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' תזריע</h1>
<h2>דף כא:</h2>
והמפלת ואינה יודעת מה הפילה. אם זכר או נקבה תשב י"ד לחומרא. והמפלת למ"א חוששת לולד. והמפלת למ' אינה חוששת לולד. הא למדת שאין צורת [הולד] נגמרת אלא כמלאת מ' יום (ואין נגמרת אלא בשמונים יום). הרי אמרנו המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד שהרי לא נגמרה צורתו. לנדה חוששת או אינה חוששת או שמא אין אנו אומרים א"א לפתיחת הקבר בלא דם אלא כשנגמרה הצורה נפתח ביותר. אבל יום ארבעים שעדיין לא נגמרה הצורה אינו פתיחת הקבר. אם רואה דם חוששת ונדה היא. ואם לא ראתה דם לאו נדה ואפשר לפתיחת [הקבר] בלא דם. ת"ש שכך שנו חכמים יולדת שוחטין וזורקין עליה יום מ' לזכר ויום פ' לנקבה. והקשו חכמים יום מ' לזכר ויום פ' לנקבה כשאמרו שוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים שהוא [יכול] לאכל פסח לערב. אבל... [כאן מתי] מביאה כפרה למחר. לערב אינה יכולה לאכול הפסח. והעמידוהו חכמים יום מ' לזכר לצורת זכר ויום פ' לנקבה לצורת נקבה. ור' ישמעאל הוא שאמר זכר לארבעים ואחד ונקבה לשמונים [ואחד]. ואמרו חכמים למה הוצרכו כל זאת והרי אמרו אינה חוששת לולד. ותירצו החכמים ת"ש לולד אינה חוששת אבל א"א לפתיחת הקבר בלא דם ונאמר שנדה היא. נלמד ממנה שאפילו נדה אינה (נדה). והיכן אנו אומרים א"א לפתיחת הקבר בלא דם כשנגמרה הצורה שנפתח הקבר הרבה. אבל מפלת ליום מ' שלא נגמרה הצורה אין נפתח הרבה ואפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואפילו לנדה אינה חוששת אלא אם ראתה דם. אבל לא ראתה דם אפילו נדה אינה חוששת וכן הלכה.
<h2>דף כב.</h2>
שיליא בבית הבית טמא. לא שהשליא ולד אלא שאין שיליא בלא עמה ולד דברי ר"מ. ר' שמעון אומר נימוק הולד עד שלא יצא.
ואשה שהפילה שליא שאין בה ולד חוששין אנו לולד. לפי שא"א לשליא בלא ולד ודנין אנו בה שולד היה בה ונימוח ויושבת ימי טומאה (וימי טהרה) לנקבה [וימי טהרה לזכר]. ואשה שילדה ולא הפילה שליא ולאחר כמה ימים הפילה שליא אין אומרים שליא של ולד ראשון נמוח ושליא זו ולד אחר היה בה ונימוח ותחזור ותשב ימי טומאה. אלא כך אנו דנין שליא של ולד ראשון היא ושהת אחריו. שכך אמרו חכמים הלכה למעשה שתלו את השליא בולד עשרים ושלשה ימים.
<h2>דף מ.</h2>
ואשה שהפילה חתיכה ויש עמה דם טמאה אין עמה דם טהורה. שכך שנו חכמים במשנה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה. ר' יהודה אומר בין כך וב"כ טמאה. המפלת כמין קליפה כמין (סערה) [שערה] כמין (שפיר) [עפר] כמין יבחושין אדומים תטיל למים אם נמחו טמאה. המפלת כמין דגים חגבים ושרצים אם יש עמהם דם טמאה ואם לאו טהורה. המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאים ובין טהורים אם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה. אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה דברי ר"מ וחכ"א כל מי שאינו מצורת אדם אינו ולד והלכה כחכמים.
<h2>דף מג:</h2>
אחרת, אשה שהפילה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות. וכן בהמה שילדה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות מהו. באשה אם תאמר ולד הוא הבא אחריו אינו בכור. וא"ת אינו ולד הבא אחריו בכור הוא. וכן בהמה שילדה בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות מותרת באכילה או לא. דבר זה מחלוקת רב ושמואל היא רב אמר באשה אינו ולד ובבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד ובבהמה מותר באכילה, הלכה כרב או כשמואל. אחרת. ולענין בריה שיש בה שני גבין ושני שדרות ת"ש המפלת בריה שיש לה שני גבין ושני שדרות א"ר באשה אינו ולד ובבהמה אסורה באכילה. ושמואל אמר באשה ולד ובבהמה מותרת באכילה. ומחלקותם בשסועה כשאמר ר' יוחנן בר רבא השסועה שיש לה שני גבין ושני שדרות. רב סבר שסועה לא נבראת בעולם כלל וכשלמדו הקב"ה למשה שאסורה במעי בהמה לימד שאסורה. ושמואל אמר שסועה נבראת בעולם וכשלמדו הקב"ה למשה שאסורה בשסועה שבעולם למדו. אבל במעי בהמה מותרת והלכה כרב שכל רב ושמואל ולא נפסק הדבר הלכה כרב באיסור.
<h2>דף מו:</h2>
בריך. כך שנו חכמים במשנה המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה. טומטום וזכר ואנדרוגינוס וזכר תשב לזכר ולנקבה. טומטום ונקבה ואנדרוגינוס ונקבה תשב לנקבה בלבד. יצא מחותך או מסורס לכשיצא רובו הרי הוא כילוד. יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו. ואיזה רוב ראשו משתצא פדחתו.
